1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 1076/03). פסק הדין ניתן ביום 2.7.2006, ובקשה להארכת מועד הוגשה ביום 17.10.2006.
2.
נימוקי הבקשה, כפי שהועלו בבקשתו מיום 17.10.2006 וב"תוספות לבקשה" הן:
2.1. פסק הדין לא הומצא כדין למבקש, והמבקש גילה את פסק הדין במקרה במהלך פגרת בתי המשפט, ב"שוטטות" באינטרנט. אמנם, על פי המידע בתוכנת מזכירות נט פסק הדין הומצא לבא כוחו של המבקש ביום 5.7.2006, אולם המבקש חדל להיות מיוצג על ידו החל מראשית שנת 2005. לעניין זה ציין המבקש כי הוא הגיש מספר בקשות בעצמו, ואף ייצג את עצמו בהליך של בקשה לסעד זמני שנדון בפני השופטת פוגל בחודש ספטמבר 2005.
2.2. ביום 27.9.2006 שלח את הודעת הערעור לבית הדין, והמעטפה הגיעה לבית הדואר ברחביה ביום 4.10.2006, אולם הודעת הערעור לא נמשכה מהדואר על ידי מזכירות בית הדין. לאחר שהובהר לו כי מזכירות בית הדין אינה מוציאה דברי דואר מסניף הדואר, התייצב ביום 17.10.2006 להגשת הערעור, אולם המזכירות סירבה לקבל את הערעור, בשל הרישום כי פסק הדין נמסר לעורך דין חן סומך ביום 5.7.2006.
2.3. במסמכים מאוחרים יותר שהוגשו על ידי המבקש נטען על ידו שיש לקבל את הבקשה להארכת מועד גם בשל העובדה שהמשיבה לא הגיבה לבקשה, וגם בשל העובדה שעל פי הפסיקה כיום בית הדין נוהג בגמישות בבקשות להארכת מועד.
3. המשיבה לא הגיבה לבקשה, על אף שההחלטה מיום 22.10.2006 המורה לה להגיב לבקשה בתוך 21 יום הומצאה לה ביום 29.10.2006. בהחלטה הנ"ל נקבע במפורש כי ככל שלא תתקבל תגובתה של המשיבה, תינתן החלטה ללא שמיעת עמדתה.
4. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי "
מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה,
אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא.
עא"ח 56/05
מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005).
5. שאלה ראשונה אותה יש לבחון היא - מה הוא מועד המצאת פסק הדין למבקש: האם מועד המצאת פסק הדין לבא כוחו, דהיינו יום 5.7.2006, או המועד בו נודע לו על פסק הדין, במהלך פגרת בתי המשפט. עיון בתיק האזורי מעלה כי לא הוגשה בקשה פורמאלית לשחרור בא כוחו של המבקש מייצוג, ולא ניתנה החלטה על שחרור בא כוחו מייצוג. יחד עם זאת, עיון בתיק בית הדין האזורי מעלה כי אכן, כטענת המבקש, החל מראשית שנת 2005 הוא הגיש בקשות בעצמו, הופיע בעצמו לדיון בהליך בקשה לסעד זמני, ואף נשלחו אליו החלטות של בית הדין האזורי. בנסיבות אלה, אני מקבלת את טענת המבקש לפיה למנות את מניין הימים להגשת ערעור מהמועד בו נודע לו על פסק הדין, דהיינו במהלך פגרת בתי המשפט. אבהיר, כי אין לקבל את הטענה כי פסק הדין לא הומצא למבקש וכי כלל לא החל מרוץ הזמנים להגשת ערעור. משנודע למבקש על פסק הדין, מניין הימים להגשת ערעור החל במועד בו נודע לו על פסק הדין.
ראו:
בש"א 592/06
עפרה גיא ואח' - טנקו אינטרנשיונל (97) בע"מ (3.10.2006).
בש"א 609/06
שרה חן - בית יוסף בע"מ בי"ח גריאטרי סיעודי ואח' (29.10.2006).
6. כאמור, לטענת המבקש, שלא נסתרה, נודע למבקש על פסק הדין במהלך פגרת בתי המשפט. לפיכך, המועד האחרון להגשת ערעור, בהתחשב בפגרה, בכך שיום 30.9.2006 חל בשבת, וכך שבימים 2.10.2006 - 1 חלו ערב יום הכיפורים ויום הכיפורים, המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 3.10.2006. לטענת המבקש, שלח ביום 27.9.2006 את הודעת הערעור בדואר, והיא נתקבלה בסניף הדואר ברחביה ביום 4.10.2006. העולה מן האמור הוא כי אפילו אם נראה את המועד בו התקבלה החבילה בדואר כמועד הגשת הערעור, הרי המבקש הגיש את ערעורו באיחור בן יום אחד. מעבר לאמור אוסיף, כי בעל דין אינו יכול לסמוך על כך שבמועד בו התקבל דבר הדואר בסניף הדואר הוא יומצא גם לבית הדין, שכן עשוי לחלוף פרק זמן בן מספר ימים בין המועד בו מתקבלת החבילה בסניף הדואר לבין המועד בו החבילה תתקבל בבית הדין.
7. משהמערער איחר בהגשת הערעור, יש לבחון אם מתקיים טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. לאחר עיון בבקשה, בפסק הדין מושא הערעור ובהודעת הערעור, אני קובעת כי יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור במקרה הנדון, מנימוקים אלה:
7.1. המבקש שלח את הודעת הערעור לא ברגע האחרון אלא שישה ימים לפני המועד האחרון להגשת הערעור.
7.2. עיקר העיכוב בהגשת הערעור חל עקב העובדה שהחבילה לא נלקחה מהדואר על ידי מזכירות בית הדין .
7.3. בפסק דינו של בית הדין קמא נקבע כי המבקש פוטר שלא כדין, ונפסק לו פיצוי בשיעור של שלוש משכורות חודשיות. נראה לי, כי טענות המבקש בדבר העדר מידתיות בין הפיצוי שנפסק לו לבין האופן בו פוטר מעבודתו ראויות להישמע בפני ערכאת הערעור.